רפואה סינית-

היסטוריה

על פי המקורות, דברי ימיה של סין התחילו כ – 3000 שנה לפנה"ס.
העיסוק הרפואי בזמנים אלה היה בידי רופאי השבט שעסקו בעיקר  ברפואת צמחים  . באותם שנים עסקו ברפואה גם חכמי ההרים המתבודדים, אנשים משכילים שפרשו מחיי קהילה או הפנו עורף לעריצותו של השלטון הקיסרי.
בהרים הגבוהים הם חיפשו את הדרך לחיים בריאים ואריכות ימים. אכלו מזונות מן הצומח, חיזקו את גופם בצמחי מרפא, ותרגלו אומנויות לחימה עתיקות כמו טאי צ'י וטכניקות נשימה כמו צ'י קונג.
מתקופת שושלת האן ( 206 לפנה"ס עד 220 לפנה"ס) משתנה היחס לרפואה ומתחלף בהכרה ובהבנה של סדרי הטבע והיקום, מתוך התבוננות של האנשים בטבע, כלומר, כל בעלי החיים כולל האדם, מושפעים מתהליכי הטבע. האדם נוצר מהטבע והוא חלק בלתי נפרד ממנו וכאשר נחייה את חיינו בהקשבה וחיבור למחזוריות הטבע, עונות השנה, מזג האוויר, השמיים והכוכבים נוביל לחיים מאוזנים, בריאים ומלאי סיפוק. רפואה סינית נבנתה והתפתחה על בסיס זה .

רפואה סינית כיום

ב 30 השנים האחרונות גדלה המודעות והפופולאריות של הרפואה הסינית במערב ובישראל, וכעת היא שימושית בקופות ובתי החולים בעולם כולו. בעלת יתרון עצום בהיותה לא פולשנית ביחס לסכין המנתחים, ואינה גורמת לנזק ולתופעות לוואי שליליות בהשוואה להשפעה המחלישה והמזיקה של התרופות.